תכשיטים הם תכונה הכרחית בחיי היומיום של אדם, המשמשת מגוון רחב של קטגוריות של אנשים, ללא קשר לגיל ומין. עם זאת, עבור אנשים אורתודוקסים, מוצרים יכולים להפוך לא רק לתענוג אסתטי, אלא גם לפעולות חטאות.
לא כל המאמינים יודעים, אבל חלק מהקישוטים לדת פשוט לא מקובלים. חלק מהתכשיטים מגלים וולגריות, הוללות וגאווה, וזו הסיבה שבעליהם נכנע ללא ידיעתו לחטאים.
אילו תכשיטים אסורים לנוצרים אורתודוקסים?
מאז ימי קדם, לעיטורים שונים הייתה לא רק פריבילגיה אסתטית, הם גם שיקפו את המעמד החברתי של בעליהם, והדגישו את מעמדו בחברה. אך מטרתם לא הסתיימה בכך, שכן סוג המוצרים, צורתם והחומר ממנו הם עשויים - כל זה יכול היה להראות לחברה באיזו דת אדם דבק.
בעולם המודרני, כל אחד יכול להיות בעל תכשיטים, ההבדל היחיד הוא עלות המוצר.עם המראה שלהם, תכשיטים עדיין יכולים להדגיש את מעמדו של אדם בחברה, אבל זה לא תמיד מתאים למציאות.
הניסיון להתבלט הוא שהוביל ליצירת תכשיטים המגלמים את חוסר המוסר, ובכך מדגישים את קלות הדעת. הדוגמה הנפוצה ביותר לכך היא פירסינג בגוף. לא משנה היכן הוא נמצא, הדת מרתיעה זאת, שכן יצירת פירסינג גורמת לעצמנו כאב. גישה זו נחשבת כקרבה לשטן, וזו הסיבה שמצבים קורים כאשר כמרים מתייחסים לאוהבים נוקבים בבוז מסוים.
הקטגוריה של תכשיטים אנטי-דתיים כוללת כל מוצר שבאופן כזה או אחר, עם כל המראה שלהם מגלם את דמותו של השטן. כדאי גם לא לענוד תכשיטים בהירים מדי, או להיפך, כהים וקודרים. הראשונים שבהם משקפים את תאוות הבצע והגאווה של האדם, האחרים - אכזריותו והתכחשותו לאלוהים.
דעת הכהנים
לשאלה: "איזה סוג של תכשיטים אני יכול לענוד?" - הכוהנים מצטטים את הצהרותיו של השליח פאולוס, שדבריו הוצגו בספר. פסקי דין אמרו שבנות צריכות להתקשט לא בזהב, פנינים, שיער קלוע או תכשיטים אחרים, אלא במעשים טובים. לעתים קרובות מאוד, השתקפויות אלה מצוטטות כדוגמה על ידי אנשי דת, מה שמניע אנשים להיפטר מתאוות בצע, חמדנות, גאווה ואהבת כסף.
חָשׁוּב! ישנם מוצרים מיוחדים המתייחסים לנושאים דתיים. ככלל, מדובר בטבעות, שרשראות, תליונים, צמידים, קמיעות שעל פני השטח יש תפילה.הכנסייה מאשרת מכירה של תכשיטים כאלה; יתר על כן, היא מעודדת אנשים לקנות אותם, שכן זה רק משפר את הרוחניות של האדם.
עם זאת, אין לראות בדוגמה זו איסור ישיר, שכן זוהי רק המלצה לגבי סדרי עדיפויות שצריכים להיות לאדם. הנצרות האורתודוקסית, כמו כל דת אחרת, מבוססת על רוחניות וכנות, ובהתאם לכך הכנסייה קוראת לאנשים לכך, כך שהערכים הרוחניים שלהם גוברים על הגשמיים. אלה כוללים: אהבה, משפחה, ילדים, אמונה באלוהים, וערכים חומריים הם כסף, דברים יקרים וכל פריט יוקרה אחר.
אתה יכול לענוד כל תכשיט אם אדם טהור בלב ומעריך בכנות את הרוחניות שלו. זה חל גם על שינוי המראה שלך - צביעת שיער, עיצוב וכו'. אבל יחד עם זאת, אתה לא צריך לבטא את עצמך בצורה ברורה מדי: פשטות, רוגע וקלילות הם התמונה הרוחנית האידיאלית ביותר.
באופן כללי, מאמין אמיתי, במיוחד כומר, לא יתייחס לאיש בזלזול, לא משנה כמה האדם לבוש ומעוטר. מבחינתו כולם שווים. והוא גם לא ייחס שום חשיבות לאמונות טפלות ולסימנים.
אני יודע בוודאות שאת האפוד האורתודוקסי לובשים על חוט, ולא על שרשרת, במיוחד זהב!
...הכנסייה קוראת לאנשים לתת לערכים הרוחניים שלהם לגבור על החומרים. אלה כוללים: אהבה, משפחה, ילדים, אמונה באלוהים, וערכים חומריים הם כסף, דברים יקרים וכל פריט יוקרה אחר. אז עם ה"אבות" שלנו זה הפוך, אולי לתת להם להוות דוגמה ולהוריד את הצלבים בגודל הפוד על שרשראות זהב, ולעבור ממכוניות זרות יקרות, אבל יש הרבה שהם צריכים לוותר!
זה מוזר, אתה יכול לענוד עגילים, אבל לא פירסינג. תכשיטים הם, ככלל, ביטוי עצמי ואין בזה שום דבר רע. ובכל זאת, לרוב, אנחנו לא קדושים או נזירים. כן, אלוהים לא רצה להפוך את כולם לקדושים ולנזירים. יש רק זמן ומקום לכל דבר. אחרי הכל, תמונות בהירות והפגנתיות יכולות לפגוע ברגשותיהם של אנשים אחרים, וגרימת אי נוחות לאנשים אחרים היא חטא. אני חושב שהעיקר בנצרות הוא להתבטא בלי לדחוק במרפקים, כדי שלא יהיה ביטוי עצמי לפי העיקרון: "חלקי הים - העיר צפה"
עושרה של הכנסייה הוא אחד מהסימנים לאהבתם של בני הקהילה לאלוהים. כואב למאמין אמיתי לראות איש דת מסכן. ואני באמת שמח שאנחנו, חברי קהילה, יכולים להרשות לעצמם לפרנס כראוי את הכמורה שלנו. וכשאני רואה "צלבי פוד" ומכוניות זרות יקרות ועוד תכונות של רווחת הכנסייה ושריה, אני גאה באנשינו. מצאתי גם כוהנים שסיכנו את חייהם ואת משפחותיהם למען האמונה, וחלקם נאלצו להקריב קורבנות ניכרים בשם ה' וכל העם.ואני יודע בוודאות שמי שנוהג עכשיו במכוניות זרות ועונדות "צלבי פוד" בזמנים קשים יקריב הכל בשבילנו ועבור ה'. ואני מתפלל שהזמנים האלה לא יחזרו שוב. ועכשיו... תנו לבעיות היומיומיות שלהם לא להסיח את דעתם מלעבוד את ה' כדי לרחם עלינו החוטאים ומעזרה רוחנית לאנשים. זה גם לא מספיק שהכומר לא יזחל החוצה מתחת למכסה המנוע או יקריב את הצלב למען ההנאה של אנשים קנאים.
ואם אדם מפאר בתכשיטיו את הטמאים, חוסר הרסן והחטאים השונים - ובכן, יש להם זכות: ה' נתן לנו רצון חופשי. אבל במקביל הם מאבדים את הזכות להיקרא נוצרים. אתה לא יכול לשים את כל העולם בכיס שלך, אז אתה צריך לבחור. אני מקווה שתבחר נכון. ומי מהם נכון לא בשבילי לשפוט, רק שיהיה נכון.
עדיף לענוד צלב חזה על שרשרת מאשר על חוט. אתה לא יכול להוריד אותו ולאבד אותו. צלב הטבילה נשאר עם אדם לכל החיים, ולכן עדיף שהוא עשוי מחומר שיכול להחזיק מעמד זמן רב מאוד. כאן, זהב ומתכות יקרות אחרות הם דווקא לא סמל של עושר (במיוחד שלא נהוג להראות את זה לאף אחד, זה מאוד אישי), אלא סמל לנצח. קראתי שפלדיום טוב להצלבים (זו מתכת זולה יחסית מקבוצת פלטינה שנראית כמו ברזל), אבל איפה אפשר להשיג את הפלדיום הזה?
איזו כתבה טיפשית, בינונית! שטויות גמורות! טוב, אם אתה לגמרי מחוץ למעגל, למה בכלל לקחת את העט??
האם לא עדיף לכמרים להתחיל מעצמם ולרפא את עצמם מתאוות בצע, חמדנות, גאווה ואהבת כסף.
כזה טיפשות
מעניין... אנשים רגילים לא יכולים לענוד תכשיטים עם אבנים, אבל כמרים יכולים, אבל במה הם שונים מאנשים? בואו ניקח את הפטריארך קיריל: טבעות, טבעות עם אבנים. נראה לי שהכלל צריך להיות לכולם, זה לא משנה אם זה פטריארך או אדם פשוט.
כל זה לא נראה לעין, חשוב לעשות מעשים טובים, לעזור למישהו בזמנים קשים, לא להתרחק גם אם נבגדת - עזרת לו. ואז אתה והנשמה שלך זורחת. כשהנשמה זורחת, אתה מאיר בעצמך. וממצב רוח טוב, אתה מקושט היטב עם משהו שאתה אוהב. לפעמים כשהם פוגעים בנו, אנחנו לא רוצים ללבוש או ללבוש שום דבר. אבל אתה קם למחרת, תעשה טוב לאחרים, תסלח להם, תשלח אותם ואת ידיו של אלוהים, כי הם לא יודעים מה הם עושים. ככה בא טוב. אני מאחל רק טוב לכולם🌺🌹🌈