אופנת הניינטיז הייתה פרועה וכיפית. דברים שנחשבו מסוגננים, לעתים אף אחד לא יכול היה להרשות לעצמו, אז הם נאלצו לצאת. הסיפור של היום עוסק איך בניינטיז זרקו אנשים למען האופנה.
מבושל, אבל לא ירקות
ג'ינס תמיד זכה להערכה רבה. עם זאת, סוג מסוים אחד היה פופולרי במיוחד באותם ימים. ה"ורנקי" הידוע לשמצה. חלמתי עליהם בלילה, הלהיתי את דמיוני ועוררתי קנאה. עם זאת, אתה יכול להכין אותם בעצמך במטבח, בסיר בורשט. מכנסי ג'ינס רגילים היו מגולגלים, קשורים ואז בושלו עם אקונומיקה, סודה או חומץ. חלקם גם שפשפו באבן ספוג או בנייר זכוכית עדין. התוצאה לא ניתנת להבחנה.
@YouTube
זה היה גם יוקרתי להחזיק מכנסי Mawin, אשר נקראו בפי העם "Mawins". גברים ונשים לבשו אותם, ולכל האירועים, מימי ניקיון ועד לביקורים חגיגיים. והם גם היו נדירים.אנשים מיומנים במיוחד ניסו לרקום את הלוגו הרצוי על מכנסיים רגילים כדי להישאר במגמה. התברר, עם זאת, לא מאוד אמין.
ג'ונגל ניאון
@joan!ta
ניתן להשתמש בביטוי הזה כדי לתאר חותלות אופנתיות של שנות התשעים. הכלל היה פשוט: ככל שהצבע רעיל יותר, כך ייטב. ומעל יש גם חולצת טריקו, רצוי עם זריקה מטיטאניק. הם לא עמדו אז על טקס עם מידות, אז בדגמים שונים דיקפריו נראה כמו גבר חתיך או כמו בחור מטושטש. וכמובן, רצועות אלסטיות בשיער של צבעים נואשים לא פחות. עם זאת, בגדים פשוטים בגוונים ניטרליים יכולים להתבצע גם בהירים. לשם כך, הוא נשטף בדרך כלל עם דברים אחרים בגוון מתאים. לפעמים אפילו נעשה שימוש בכלי כתיבה צבעוניים.
אמא תפרה לי מכנסיים
אימוניות כנראה מעולם לא היו פופולריות כמו שהיו בשנות ה-90. אתה יכול למצוא "מכנסי טרנינג" מכל צבע, מותג ואיכות. עם זאת, עין מאומנת הבדילה מיד בין המזויף לדבר האמיתי. והיו הרבה מבטים עקשניים - כל משפחה שלישית לפחות ניסתה לתפור בגדים במו ידיה. עבור חלקם, היכולת פשוט ליצור מחדש דברים ישנים הספיקה, אבל אחרים יצרו אותם מאפס. אפילו אותן אימוניות. לעתים קרובות בגדים כאלה התלבשו היטב, אבל במראה הם היו... בלשון המעטה, קצת פרועים. ובכל זאת, לא הייתה ברירה של חומרים.
שוורצנגר נח
@גודז'יק
כתפיים רחבות על הלבשה עליונה הן תכונה חיונית נוספת של אותן שנים. גלילי קצף גרמו לדמות להיראות גברית, אך בשילוב עם חותלות או חצאית צמודה נוצר ניגוד מעניין. עם זאת, לא לכל ז'קט או סוודר במקור היו בטנות. לרוב היה צריך לתפור אותם ביד. לאמא שלי הייתה מגירה קטנה שלמה של רפידות הכתפיים הקצף האלה!
הדפסים צבעוניים עם דוגמאות גדולות היו גם אופנתיים. גברים אמיצים בעלי ביטחון עצמי ניסו לקשט את בגדיהם בעצמם, אבל זה בדרך כלל לא נגמר טוב.
ועוד "שמחות" חיים
@שאפה
מה שלא היה קיים באותה תקופה. אמא של אחת מחברותיי סרגה סוודר שלם. כדרכם של האגדיים עם הכיתוב "בנים". ולפעמים אפילו "כסף" נוסף לקוסמטיקה - צבע לסוללות. והכל בשביל לגרום לזה לזרוח יותר. מה נוכל לומר אם כמה בחורים אספו אבנים יפות ברחוב, חידדו אותן במהלך שיעורי העבודה והעבירו אותן כתכשיט? כיום אפשר לצחוק בהתנשאות על ה"חיים פריצות" המטורפות שהיו בשנות ה-90. עם זאת, זו הייתה תקופה אחרת לגמרי, שבה היה צריך לעסוק באופנה באמת.
0
מחבר יקר! האם משהו באופנה המודרנית נראה לך מצחיק? קרסוליים חשופים בקור, אותם קרסוליים דקים עם נעלי ספורט ענקיות? תחתים בכל גודל, לא אידאלי, בלשון המעטה, רגליים מכוסות בחותלות. והצעיפים האלה, בעיקר משובצים, כרוכים סביב הצוואר, ומעליהם דולפים אפים אדומים - הראש חשוף!
אני אפילו לא מדבר על יפהפיות מודרניות גדולות שפתיים...
בעוד 30 שנה, בלוגרים זדוניים חדשים יזרקו בוץ על האופנה הנוכחית, בדיוק כמוך.
נראה שכל אלה שכותבים עכשיו על האופנה של שנות ה-90 מעולם לא חיו באותה תקופה.
העשור הזה כולל שתיים ואפילו שלוש תקופות אופנה. ויש לך איזשהו ויניגרט בכתבה. ובכן, לא הייתה שום סיכוי שבנות יכלו ללבוש חותלות של "צבעים רעילים" וחולצת טריקו עם הדמויות של "טיטאניק": חותלות היו באופנה עד 1993 בערך, וסרטו של ג'יימס קמרון יצא לאקרנים ב-1997. כריות כתפיים וג'ינס גדולים נלבשו עוד בשנות ה-80, ובכן, הם הגיעו אלינו מאוחר יותר, גם הם נלבשו עד אמצע העשור. גם סוודרים "בנים". ז'קטים עם כתפיים - קצת יותר.
התמונה של ילדה בחצאית ורודה היא משנות ה-2000. אם למישהו אחר הייתה יכולה להיות חצאית דומה בשנות ה-90 (אי אפשר לדעת, הם תפרו אותה בעצמם), אז הנעליים באופנה באותן שנים היו שונות לגמרי... במחצית הראשונה - מחודדת אצבעות, הדים של אותו דבר. שנות ה-80. בשנייה מופיעות נעליים על הרציף, גם "טרקטור" וגם אלגנטיות למדי. וכמובן נעלי ספורט - גם לחגיגה וגם לעולם... שנות ה-90 הסתיימו עם אופנת שכמייה מרובעת, שעדיין נמצאת בטרנד עכשיו.
אתה צודק בדבר אחד - הרוב המכריע רדפו אחר אופנה, כל הטרנדים היו קפדניים וחובה. עכשיו, למרבה המזל, הסגנון שלך חשוב יותר ויש לך בחירה.
בשנות ה-90, לאנשים רבים היה כסף - ולא לבשנו שום דבר מצחיק. מעיל המינק המפואר הראשון שלי בשנת 1993 עלה 5,000 דולר. טיול ראשון לחו"ל - טנריף, האיים הקנריים. כל הדברים שלי היו יקרים ויפים. ומה שאתה כותב עליו זה סוג של ויניגרט מאופנה של עשור שלם. האם אופנת קעקועים מודרנית לא מצחיקה? שפתיים, ריסים מודבקים, ציפורניים סינתטיות... ופעולות אינסופיות - עכשיו עצמות לחיים, עכשיו אף, עכשיו חזה... עדיף חותלות...
יש לך רושם שגוי מאוד משנות התשעים! באותה תקופה כבר היו בארץ קוסמטיקה צרפתית מקורית מצוינת.
ועוד רבים, לאחר שאיבדו את מקום עבודתם, יצאו מהחלונות...
שנות ה-90 עבורי היו תקופה של עוני נורא, וכמעט כולם חיו כך.
אני זוכר היטב, למרות שהייתי רק ילד. איזה מעילי פרווה/זרים? לא היה מה לאכול..