בורקה (צעיף, בורקה) הוא הלבוש המסורתי של נשים במדינות מוסלמיות. אלמנט זה של ארון הבגדים של גברת הוא חלוק ארוך עם שרוולים מלאכותיים ורשת שיער מיוחדת המכסה את פניה של הילדה. הצעיף נלבש לרוב במדינות המזרח התיכון ומרכז אסיה.
לשם עצמו - "בורקה" - יש שורשים פרסיים. בתחילה, בגדים סגורים כאלה נלבשו לא רק על ידי נשים, אלא גם על ידי גברים.
האזכור הראשון של הבורקה מתוארך למאה ה-15, אך קיימת אפשרות שהיא הופיעה הרבה קודם לכן. בתחילה, תושבי המזרח התיכון ומדינות אסיה לבשו את הצעיף רק כדי להגן על עצמם מפני רוחות יבשות חזקות וחול. עם זאת, מאז 1876, כאשר האימפריה הרוסית כבשה את מדינות אסיה, החלו נשים לענוד את הבורקה כדי שאנשים זרים לא יוכלו לראות את פניהן ואת גופן, במיוחד גברים בני דתות אחרות.
בשנת 1927 התקיימו באוזבקיסטן פעולות המוניות של ממשלת ברית המועצות נגד לבישת בגדים לאומיים ומסורות אסלאמיות אחרות על ידי נשים.התנהגות זו עוררה סערה של זעם מצד הכמורה המוסלמית ותומכי ההתנהגות האסלאמית הקלאסית. פעילים סובייטים שרפו בפומבי את הבורקה כי האמינו שזה שריד מהעבר. גם למרות מחאות הנשים עצמן, הן נאלצו לחשוף את ראשן וכתפיהן.
כמובן, אירועים כאלה לא יכלו להיעלם מעיניהם ושימשו כ"לידה" של תנועת הבסמאצ'י הצבאית-פוליטית והדתית האסלאמית, שנציגיה היו נגד השיטה החדשה באופן מוחלט. כדי למנוע מהנשים שלהם להפר את רצון אללה, חברי קבוצות בדלניות עוררו טרור נגד הבנות המקומיות שלהם. אלפיים וחצי נשים מוסלמיות היו נתונים לאלימות ורצח על ידי בני ארצן.
באירופה, גם לבישת בורקה של נשים נחשבת פראית. לפיכך, נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי אסר ב-2004 באופן חוקי על לבישת חיג'אב בבתי ספר צרפתיים. הקהילה המוסלמית התנגדה לכך באופן מוחלט. ואז, ב-2009, סרקוזי שוב דיבר בחריפות על לבישת בגדים באורך מלא. לדבריו, הדבר פוגע בכבוד האישה, שולל ממנה הגדרה עצמית ומפריד בינה לבין מערכות יחסים חברתיות עם אנשים אחרים. שנה לאחר מכן נאסרה לחלוטין הופעתן של נשים בבורקות במקומות ציבוריים בצרפת.
בגרמניה, רק פקידי ממשל ועובדי מדינה אינם מורשים ללבוש בורקה. לדברי תושבי גרמניה הדמוקרטית, לעובדים המתקשרים עם אזרחי הרפובליקה אין זכות להיות מכוסה.
השלטונות הבלגיים אסרו גם על נשים אסלאמיות ללבוש את הבורקה והניקאב, כיסוי ראש המכסה לחלוטין את הפנים ומותיר רק חריץ דק ליד העיניים.עבירה על חוק זה דינה קנס או מאסר של שבוע.
גם שוויץ ומדינות אירופיות אחרות מחשיבות לבישת רעלה כמשפילה לנשים.
אפילו בטורקיה המוסלמית בוטלה חובת לבישת הלבוש המסורתי הזה. מוסטפא כמאל, הנשיא לשעבר של הרפובליקה של טורקיה, התיר לתושביו ללבוש בגדים לאומיים לפי שיקול דעתם.
עם זאת, בחלק ממדינות המזרח נשים עדיין אינן מורשות לצאת מהבית ללא בורקה וניקאב. כך, בשנת 2019, שלוש נערות איראניות הואשמו בעידוד זנות והתנהגות אנטי-מוסרית, שקיבלו 23 שנות מאסר רק על שנתנו פרחים לנערות אחרות לכבוד ה-8 במרץ במטרו בטהרן מבלי ללבוש בגדים לאומיים.
באפגניסטן, אלימות נגד נשים והשפלה מתרחשת על בסיס קבוע. לא רק שאין להם את הזכות לצאת בלי בורקה, אלא שהם גם נתונים כל הזמן לאלימות פיזית מצד גברים וקרוביהם. ב-2015 יצאה לרחובות קאבול קבוצת פעילים נואשת, המורכבת מעשרים צעירים, עטופים בבורקות, והגנו על זכויות הנשים. פעילים טענו שהבורקה היא שריד מהעבר, ולכל נציג מהמין ההוגן יש זכות בחירה. התגובה למחאה זו הייתה מעורבת ולמרבה הצער, שום דבר עדיין לא השתנה!
אני רוצה להאמין שיגיע הזמן שבו זכויות הנשים המוסלמיות לא ידוכאו יותר, ומי שרוצה להוריד את הבורקה והחיג'אב יוכלו לעשות זאת ללא כל צנזורה מצד הציבור.