מדוע האירופים לא מייחסים חשיבות ללבוש, האם זה חמדנות או פרקטיות?

לעתים קרובות אתה יכול לשמוע משפט נפוץ לפיו לא ניתן לבלבל את תושבי המרחב הפוסט-סובייטי במדינות המערב עם תושבים מקומיים. זה חל באותה מידה לא רק על רוסים, אלא גם על אוקראינים, בלרוסים ואזרחים אחרים של הרפובליקות של ברית המועצות לשעבר. והנקודה כאן היא לא רק בהתנהגות ובמנטליות, אלא גם במראה החיצוני, אופן הלבוש.

היחס של האירופים ללבוש

במדינות המערב נהוג סגנון חופשי של לבישת בגדים כבר עשרות שנים.. במילה "מערב" כאן עלינו להבין, קודם כל, את מערב אירופה וארה"ב, שקשורות מאוד זו לזו במובן אתנו-תרבותי. ההבדל העיקרי בין אירופאים לרוסים, כפי שמציינים סטייליסטים ומעצבים, הוא ביחס פשוט יותר ללבוש יומיומי. למשל, נשים אירופאיות, כמו בנות ארצנו, לא יקדישו חצי שעה לבחירת מה ללבוש לפני שהולכות למכולת, ולאחר מכן יקדישו אותה פרק זמן להתאפר מול המראה.

עבור יליד מערב אירופאי שגדל אי שם בגרמניה, בריטניה או הולנד, המקום הראשון הוא המעשיות והנוחות של הדבר שהוא לובש. הוא יכול בקלות ללכת לאוניברסיטה, לקולנוע, או לדייט במכנסיים קצרים וסוודר מוארך. יתר על כן, זה חל לא רק על "אנשים פשוטים" - בבירות אירופה אתה יכול למצוא לעתים קרובות אנשים עם דם אריסטוקרטי הולכים בחופשיות לאורך הרחוב בג'ינס דהויים ונעלי ספורט. כך גם לגבי בני משפחה של אוליגרכים מקומיים ופקידים בכירים.

לבוש אופייני לתושב אירופאי בממוצע, בסטנדרטים מקומיים, הכנסה וגיל העמידה, בשנות ה-2010:

• איש. ג'ינס או מכנסיים בגזרה פשוטה, בחורף - ז'קט מרופד או עור, כאופציה - מעיל קצר. באביב ובסתיו, לרוב לובשים ז'קט עם ג'ינס; בחום הקיץ, אירופאי יכול בקלות ללכת לעיר במכנסיים קצרים ובחולצת טריקו רפויה. נעלי ספורט נראים לרוב על הרגליים, עם נעליים קלאסיות פשוטות במקום השני בפופולריות.
• אִשָׁה. ז'קט או מעיל נפוחים באורך בינוני, סקיני ג'ינס או חותלות. על הרגליים במזג אוויר קריר נעלי ספורט או מגפיים עם פלטפורמה נמוכה, בקיץ - נעליים ללא עקבים או סנדלים ארוגים רגילים, או אפילו נעלי גומי. נשים אירופאיות צעירות יותר יכולות ללבוש גרביונים עבים עם דפוס או מחממי רגליים בהירים.

לגבי ערכת הצבעים, העדפה ניתנת לצבעים לא צעקניים מדי: אפור, חום, שחור. אביזרים מסוימים יכולים להיות בהירים - רצועות, חגורות, צעיפים, כומתות. באופן כללי, המראה של הגרמני או האנגלי הממוצע הוא לא יומרני לחלוטין, בלשון המעטה - חסר ביטוי. אבל זה לא אומר שהבגדים שהם לובשים זולים.לעתים קרובות מדובר במותגים ידועים ויקרים למדי: לדוגמה, מוצרי ג'ינס הם לרוב ורסאצ'ה ג'ינס, קלווין קליין, ארמני ג'ינס.

למה הם בוחרים להתלבש בצורה מפוכחת?

ישנן מספר סיבות מאחורי האיפוק הזה בלבוש. קוֹדֶם כֹּל, לבלוט בקול רם מהקהל לא היה נהוג במערב כבר כמה עשורים, מאז דעכו מהפכות התרבות השונות של הנוער. הרי פעם, ברחובות ערי אירופה, אפשר היה לפגוש בכל מקום פאנקיסטים צבעוניים עם "מוהוקס" על הראש, חובבי רוק קשה תלויים במטאל, או אותם "ילדי פרחים" ארוכי שיער עם חיוך חלומי-רומנטי.

מערביים מודרניים, אפילו צעירים, בבחירת בגדים הם לרוב נותנים עדיפות לנוחות שלהם ולא לרצון להתבלט ולהדהים את כולם עם המראה שלהם. יתרה מכך, בגדים צעקניים היום נתפסים כאן כגינונים רעים, קיטש וחוסר טעם. במקרים קיצוניים - כאנכרוניזם שהגיע משנות ה-70-80 הרחוקות ממילא. יחד עם זאת, במערב לא נהוג לדון בפומבי בהופעתם של אחרים. זו, כפי שאומרים באמריקה, "הפרטיות" שלהם, או, אם לומר זאת ברוסית, העסק האישי שלהם. זֶה העיקרון של אי-התערבות בחייו הפרטיים של שכן הוא כלל יסוד של החברה האירופית.

ואכן, אי אפשר שלא להכיר ביתרונות הבלתי מעורערים של יחס פשוט ללבוש יומיומי. נשים רבות יסכימו שהרבה יותר נעים ונוח למהר לעשות את העסק שלהן בנעליים קלות עם טריז שטוח מאשר בעקבים בגובה 5-10 ס"מ. וגברים מודים שהרבה יותר נוח לשבת מאחורי ההגה של מכונית בחום הקיץ בחולצת טריקו רפויה ומכנסי ברמודה מאשר בז'קט ועניבה. אבל, כפי שאמרו הקדמונים, suum cuique.

חמדנות או פרקטיות?

חלק מבני ארצנו, בעלי דעות קדומות כלפי תושבי העולם המערבי, נוטים לראות בחוסר יומרנות שכזו בבחירת הלבוש היומיומי את הקמצנות הידועה לשמצה של האירופים. האם זו באמת חמדנות, או שמא יותר נכון לדבר כאן על פרקטיות? נראה שלבחירה בלבוש פשוט וחסר ביטוי אין הרבה קשר לחמדנות.

ראשית, כפי שצוין לעיל, הצנוע ביותר, במבט ראשון, בגדים אירופאים יכולים לעלות למעשה מאות יורו. שנית, תושבי מדינות מערב אירופה כלל לא חסרות מושגים על טעם טוב ועל ההתאמה של ללבוש סוג מסוים של לבוש במצב מסוים. מעטים מעובדי המשרד שיחשבו להופיע לעבודה בחולצת טריקו ומכנסיים קצרים, גם אם אין לחברה קוד לבוש שנקבע רשמית.

אישה אירופאית תמיד תלבש שמלה המתאימה לאירוע באירוע חברתי או בהופעה רשמית אחרת. גם אם ב-99% מהמקרים היא יוצאת לעיר בג'ינס דהוי וסוודר מוארך. לגבי הרצון להתבלט מול אחרים, הוא לפעמים גם לא זר לתושבי המערב. אבל לבלוט כאן מקובל ברמה גבוהה יותר מלבוש יומיומי. לדוגמה, סימן לעושרו של אדם כאן הוא בית כפרי, מכונית מכובדת או יאכטה, או ילדים הלומדים באוניברסיטה יוקרתית.

מה עם הרוסים?

בני ארצנו, ובמידה רבה אף יותר, בני ארצנו מקפידים הרבה יותר על בחירת הבגדים ליציאה לחנות, לביקור או סתם לטיול. העיקרון העיקרי כאן הוא לא לאבד פנים מול שכנים או מכרים, להראות לכולם שאנחנו לא נולדים עם ממזרים.. כמו שאמר הומוריסט אחד על זה: "גם אם האוכל בבית הוא רק פסטה, אבל יש לך פראדה על הרגליים."מוחצנות כזו מוגדרת ביתר דיוק על ידי פתגם שנולד בשנות ה-90 הנועזות: "פוסט יקר יותר מכסף!"

סטייליסטים רבים רואים את הבסיס לרצון להתבלט מול אחרים תסביך פסיכולוגי גרידא שנוצר על ידי "השוויון" הכללי של ימי ברית המועצות. מחסור מוחלט בכל דבר, כולל בגדים יפים ואיכותיים, אילץ את אזרחי ברית המועצות להשיג ג'ינסים מיובאים, ג'ינסים, חולצות וגרביונים בקרס או ע"י נוכל. דברים כאלה שימשו מקור אמיתי לגאווה לבעליהם ולקנאה שחורה של מי שלא היה להם.

ואז הגיע עידן השוק החופשי, וים אמיתי של מוצרי צריכה זולים מכל רחבי העולם נשפך למדינה, בעיקר מסין וטורקיה. זה המקום שבו בני ארצנו, ש"יצאו" מתלבושת בית הספר הסטנדרטית, קיבל את ההזדמנות להחזיר את שנות השוויון האוניברסלי. איפה עוד יכול רוסי רגיל להשוויץ בתלבושות "תוצרת סין" שלו באותה תקופה? כן, רק ברחוב, בחנות או בביקור חברים.

לפי היסטוריוני אופנה, היחס המודרני של הרוסים לבגדים ללבוש יומיומי הוא הד לאותו עידן מעבר סוער. ואולי, עם הזמן, הרצון הזה בהחלט, באופן הולם ולא הולם, להשוויץ בתלבושות שלך, ישקע לתוך השכחה, ​​ויפנה את מקומו למעשיות האירופית. אבל לא צריך להיות נוקשה מדי לגבי הרצון של הרוסים להסתכל תמיד "על 100". אנשים רבים, אפילו בחו"ל, מאמינים שיחס אכפתי כזה כלפי המראה שלנו מבדיל אותנו לטובה מהאירופים והאמריקאים.